פֶלִיסַה (felis_j) wrote,
פֶלִיסַה
felis_j

מתנוונת

הימים האלה שכולם או חולים בהם או תכף חולים בהם.

ואני בשביתה, מתנוונת. אשכרה מתנוונת. מעבירה את הימים, מעבירה את הלילות – בעיקר בהרבה שינה, אבל מה אני מפיקה מזה? מה אני משיגה? סיימתי לקרוא את "מולכו" וחלמתי על כך שאבא שלי הוא מולכו ואני חוטפת אפיזודת חרדה ובאה לחפש אותו ליד המעבר למזרח-ברלין, כי הרי מולכו היה מגיע לשם כמעט בקביעות. מחפשת את אבא שלי אבל לא מוצאת. בכל גבר שעובר במעיל שחור אני מייד חושדת אבל חוזרת בי, ל, זה לא אבא, ואת תקועה פה עם אפיזודת חרדה (או בהגדרה שלי "חוסר נוחות נפשית") ובלי אף אחד. אני מטלפנת לחבר שלי (?) והוא נשמע כאילו הוא מבין ודואג ומופתע ויעזוב הכל כדי לבוא לעזרתי, אבל אני לא בטוחה אם אכן כך היה. הוא מעביר לי את המסר של "חמודה, אני כל הזמן בא לכיוונך ומפסיד קורסים ומשנה את התכניות. זה לא ימשך הרבה זמן", ואני מבינה, או שמא חוזה את כל זה בעצם.

 

ואני מתלבטת. אני רוצה לכתוב יותר. אני אפילו רוצה טו טרן איט פרופשונל... אבל אני עוצרת את עצמי. שירים שלי לא מתפרסמים בעיתונים כמו "דקה", "77", "מטעם", "כתם", "אלמנך", דברים שאני לא כותבת גם לא מתפרסמים ב"בלייזר". אם לא כותבים, מן הסתם, מה יתפרסם בדיוק. לאן אני ממשיכה?

 

והבחור הנוכחי לא מאמין במילים. האין זה דיכוי? דיכוי של כל מה שאני מאמינה בו?

 

התנוונות.

האם יש בה צורך כדי להזין המשך פורה יותר?

Subscribe

  • צמח טורף

    הידיעה הזו שבמו ידי אני יכולה להרוס את שאני נוגעת בו נהיית קלה יותר לעיכול בזכות ההבנה שלמה שאני עושה עכשיו אין קשר עמוק למה שאני אהיה בעתיד. תשאלו…

  • דיסקליימר או: אין הצעות איות

    אני עשויה להשלים את הפילמוגרפיה (אין הצעות איות) של הבמאי ווס (הצעות: בוס, בס, ובס, טוס, וטס, בבס) אנדרסון. כל הכבוד לי. כן, כדאי שיהיה…

  • במקום סימניות

    "בסופו של דבר," נאנח ואמר, "ניצחו הדמגוגים שוב, והפעם ניצחון כפול . " ("גנרל במבוך", ג.ג. מארקס)…

  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 0 comments