פֶלִיסַה (felis_j) wrote,
פֶלִיסַה
felis_j

מחטים של אורן נוגעים בי

אני ואחותי האהובה נסענו לבית בצפון הארץ, הבית בו ישבנו שבעה על אמא שלנו. אני כמובן לא זוכרת כלום מהשבעה עצמה. בית בסגנון אירופאי, קצת מוזנח מבחוץ, מחטים של אורן נוגעים בי, ספק מלטפים ספק דוקרים את האויר.

 

הבית היה חשוך. לא ידעתי איך להדליק את האורות ולחצתי על כל מני לחצנים שהפעילו את האוורור. אוורור, למען השם. אולי אם היה אוורור אמי הייתה בחיים? חלקם על חום, חלקם על קור, חלקם באמצע.  

 

הבית נשמר כמו שהיה. אבל הייחודי בו – שהוא רק שימש לשבעה. לסבא וסבתא שלי היה בית, וזה לא היה זה. בזה הוויטרינה נשארה, וארונות עץ יפהפיים לאחסנה של כלי ההגשה. יש ארון אחד שאם פותחים אותו מגלים המון הפתעות – פנים הארון מראה, המשווה מראה משגע לכל העניין הזה, שוקולדים, מתנות מסתוריות בעטיפות בלי פתק, ריח טרי ומרענן של ארגנטינה...

 

הנורא הוא שהיו עדיין שניצלים על צלחת הגשה, כמו מחכים לאורחים האחרונים. ועברו יותר מעשרים שנה. אבל הם נראו רגילים לחלוטין. רק כשהתקרבתי (התכוונתי לנקות, לא לאכול חס וחלילה) ראיתי תולעת קטנה. נחרדתי והשלכתי הלאה ממני את הצלחת.

 

Tags: נטול תג
Subscribe

  • במקום סימניות

    "בסופו של דבר," נאנח ואמר, "ניצחו הדמגוגים שוב, והפעם ניצחון כפול . " ("גנרל במבוך", ג.ג. מארקס)…

  • קייט בוש

    נורא יפה את דואגת יותר מדי !יהיה בסדר (קייט בוש צועקת לי אבל אני עסוקה בלסדר את בקבוקי החלב)

  • צמח טורף

    הידיעה הזו שבמו ידי אני יכולה להרוס את שאני נוגעת בו נהיית קלה יותר לעיכול בזכות ההבנה שלמה שאני עושה עכשיו אין קשר עמוק למה שאני אהיה בעתיד. תשאלו…

  • Post a new comment

    Error

    default userpic

    Your reply will be screened

    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 2 comments