?

Log in

No account? Create an account

♥ ♥ ♥

website stats

צמח טורף

הידיעה הזו שבמו ידי אני יכולה להרוס את שאני נוגעת בו נהיית קלה יותר לעיכול בזכות ההבנה שלמה שאני עושה עכשיו אין קשר עמוק למה שאני אהיה בעתיד. תשאלו את פיליפ רות. אז הוא מצא חתיכת נייר ועיבד כל אחד מ-19 המשפטים שבה ליצירות מופת ואה, כן, גם רבי מכר. מצחיק שזה לא תמיד הולך יחד. ואני אמורה לצאת למסיבה תכף, אצלנו עושים מסיבות כל הזמן. כל רגע יש ערב שירה, אבל למה אני בוחרת לא להשתתף בהם? ומי בכלל רוצה מסיבה כשמה שהוא עושה זה לריב עם אחותו על המורכבות של היחסים כשעוד היא מעיזה לטעון שהיחסים ביניהם לא מורכבים? בלילה חלמתי שאני קונה לבן זוגי צמח טורף, ועוד צמח שיהיה לראשון כמזון.
מכאן אני שומעת את רחשי המסיבה, צרצרים בלילה, תוים מתפתלים, מערבולות של שיער, סליל אבק שחתול יורק.
ניו יורק.
.זו לא ניו יורק
 



אני עשויה להשלים את הפילמוגרפיה (אין הצעות איות) של הבמאי ווס (הצעות: בוס, בס, ובס, טוס, וטס, בבס) אנדרסון. כל הכבוד לי. כן, כדאי שיהיה לי איזה שהוא במאי שראית את כל הסרטים שלו. זה עומד לקרות הלילה, עם "רוקט (הצעות: רוקי, רוק, רוקו, רוקע, רוקח, רוקן) בוטל". נשמע, אני יודעת, כמו אביזר מין. אבל זה בטח איזה תחביב של פיסיקאים מתחילים.

אני מתחילה להבין את מוסד הביקורת. את הרעיון שבלבקר. ספרות, קולנוע. נכון שמביקורת "אמנות" ו"מוזיקה" אני עדיין רחוקה, אבל צריך להתחיל איפשהו (הצעות: אחפשהו, איזשהו, איכשהו . תמיד החוסר בטחון הזה; יש אפילו תגית (הצעות: תגיך, תסית, תגיל, תסיע)  פה, בפוסטים (הצעות: בפושטים, ופושטים, בפוסעים, בפוסחים, בוסטים, בפוסטרים), של "אני? ביקורת?" שמשקפת בדיוק את הרעיון הזה: מי אני שאבקר מישהו או משהו אחר?

אולי כבר התחלתי ואני לא יודעת. ויש את הצד ההפוך – לקבל ביקורת, שעם זה מאוד קשה לי. חבל שאת זה לא מלמדים באוניברסיטה.

 

במקום סימניות

 

"בסופו של דבר," נאנח ואמר, "ניצחו הדמגוגים שוב, והפעם ניצחון כפול." ("גנרל במבוך", ג.ג. מארקס)

חנרל

 

אני קוראת את "גנרל במבוך" מאת גבריאל גרסיה מארקס. אני נמסה ממשפטים מסוימים. ההתלבטות אם לסמן קו בעיפרון תחתיהם או שמא לאו. הרי קו שכזה ישפיע על חווית הקריאה של מי שיחזיק בספר אחרי. וזו לא השאלה אם הספר שלי. הוא של ההורים שלי, והם לא יקראו אותו שוב, כך נדמה לי. ניסיתי לחשב כמה ספרים יש להם בספריה והגעתי לבערך אלף. אולי אני קצת מגזימה באומדן אבל זה היופי שבאומדן. זוכרת את עצמי, כשעוד גרתי בבית (מעניין – והבית שלי עכשיו אינו "הבית"?), עומדת דקות ארוכות מול הספריה, ראשי מוטה תמיד שמאלה כדי לקרוא את הסטריפים של הספרים. היינץ ובנו והרוח הרעה. אשה שבורה. הנביא. זאב הערבה. מה אספר לילד? הערים הסמויות מן העין. הדרמה של הילד המחונן. העיניים הכי כחולות. הצבר – דיוקן. אהרון והעפרון הסגול. היצירה. ספר הדקדוק הפנימי. ניסים ונפלאות. שנים של התלבטות: מי יהיה הספר הבא שלי, את מי אקח אל יצועי הלילה? מי ילווני לשנים החל מהיום?

 

אני חושבת על הארגנטינאיוּת שלי. על פולנטה. על איך שתרגמו את זה כל כך טוב בספר ל"דייסת התירס הרך". על הגבריות המורכבת של החנרל ועל כמה שהוא מזכיר לי את מיקי שבת (של פיליפ רות). ואני חושבת על הומור. המשפטים שאני מסמנת מצחיקים עד כאב. בדיוק כמו ש"לא היינו משערים, חוסה יקירי, שתהילה רבה כל כך נכנסת לתוך נעל." ההקטנה שבהם כל כך מדויקת, לוחצת על כפתור הבדיוק.

 

והקו, כן, הקו. אני מחליטה לא לסמן אלא לכתוב את הקטע לעיל. הספר מתחיל להתמלא בניירות טואלט ורודים במקום סימניות, תופח לאיטו.

 

 


 

מתנת יומהולדת







קלאסי


האדם שאוהב אותי נתן לי מכונת כתיבה. אמיתית. במזוודת טורקיז אובאלית, אותיות באדום וירוק ושחור ועוד צבע אחד שלא עובד, מכונת כתיבה שמקלידים עליה והאות נחתמת על הדף ובסוף שורה צריך לדחוף את המסילה שמאלה. זו מן תנועה כזו, שעוברת בתורשה. שורש כף היד שלי רוכן קדימה כמו מוכן למשהו שאני אפילו איני יודעת מהו. כמו היד יודעת לפני.   

והיא כותבת...



 

 

?אז מי את פליסה

הוגה בשקל ועשרים, סינקרית, כותבת שירה קלילה במשקל סגולי של 56 ק"ג
אוהבת שוקולד מריר [אהבה חדשה], שמיכות פוך ומילים עבריות

Latest Month

December 2009
S M T W T F S
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

Syndicate

RSS Atom
Powered by LiveJournal.com
Designed by Jamison Wieser